מתקני אגירת אנרגיה בסוללות (BESS) ומערכות סולאריות על גגות הפכו לחלק רגיל ממבני תעשייה, מסחר וחקלאות. ברוב הזמן הם שקטים ובטוחים, אבל כשסוללה נכנסת לבריחה תרמית מדובר בשריפה מסוג אחר: היא מייצרת חום וגזים בעצמה, קשה לכבות אותה ועלולה להתלקח שוב אחרי שנראה שהיא כבתה. לכן את בטיחות האש במתקן כזה צריך לתכנן לפני ההתקנה, לא אחריה.
למה מתקן אגירה הוא סיכון מיוחד
בתא ליתיום שנפגע, מתחמם יתר על המידה או נטען לא נכון מתחיל תהליך שמזין את עצמו: התא מתחמם, משחרר גזים דליקים ורעילים, והחום עובר לתאים הסמוכים. במתקן אגירה יש אלפי תאים צפופים, ולכן תקלה בתא אחד עלולה להתפשט לכל הארון או המכולה. הסברנו את התהליך בהרחבה במאמר בטיחות אש בסוללות ליתיום.
מה קובעות ההנחיות בישראל
מנהל החשמל פרסם הנחיות להתקנת מערכות אגירת אנרגיה במצברים המחוברות לרשת. בין השאר הן קובעות:
- המתכנן מבצע הערכת סיכונים לפי סוג הסוללה – כולל פליטת חומרים מסוכנים, התחממות, פיצוץ ושריפה.
- אסור להתקין מערכת אגירה בחללים סגורים שמיועדים לשהייה ממושכת של אנשים, כמו חדרי מגורים, משרדים ומקומות ציבוריים.
- קירות, רצפה ותקרה שמפרידים בין המערכת לאזורים מאוכלסים יהיו מחומר שאינו דליק לפי ת"י 755.
- שמירה על מרחקים מקירות, ממבנים ומדרכי מילוט.
- עמידה בהנחיות שפרסמה הרשות הארצית לכבאות והצלה.
- מפסק חירום שעוצר את הייצור ואת אספקת האנרגיה מהממיר, עם שילוט ברור.
בעולם, התכנון נשען בדרך כלל על NFPA 855 (התקנת מערכות אגירת אנרגיה), על UL 9540 לאישור המערכת ועל בדיקת UL 9540A, שבודקת איך שריפה בתא אחד מתפשטת. ההנחיות מתעדכנות מדי פעם, ולכן לפני כל פרויקט כדאי לבדוק את הגרסה העדכנית מול הרשויות.
מיקום ותכנון המתקן
- מבנה ייעודי או מכולה בחוץ עדיפים על חדר בתוך מבנה מאוכלס.
- הפרדת אש בין המתקן לשאר המבנה, ומרחק מפתחים, מדרכי מילוט ומחומרים דליקים.
- אוורור ושחרור גזים – כדי שגזים דליקים לא יצטברו בחלל סגור.
- גישה לכוחות הכיבוי ושילוט שמסביר מה יש במתקן ואיך מנתקים אותו.
גילוי מוקדם
בשריפת סוללות, הדקות הראשונות הן ההבדל בין תא אחד שנפגע לבין מכולה שלמה. לכן משלבים כמה שכבות גילוי:
- ניטור מערכת ניהול הסוללות (BMS) – טמפרטורה, מתח וזרם בכל מודול.
- גלאי גזים שמזהים את הגזים שמשתחררים מתא לפני שהוא נדלק.
- גלאי עשן וחום המחוברים למערכת גילוי האש ולמוקד.
כיבוי וקירור
אין היום חומר כיבוי שעוצר בריחה תרמית בתוך התא עצמו. המטרה היא למנוע מהשריפה לעבור לתאים ולארונות הסמוכים. מערכות גז מכבות להבה גלויה, אבל לא מקררות את התאים, ולכן לבדן הן לא עוצרות את התהליך. בפועל משלבים בין מערכת שמכבה להבה, מערכת מים לקירור – ערפל מים או ספרינקלרים – ואוורור שמוציא את הגזים.
מערכות סולאריות על גגות
- מתח DC נשאר בפאנלים כל עוד יש אור, גם כשמנתקים את החשמל במבנה. מפסק חירום ושילוט לכבאים הם חלק מהתכנון.
- מעברים על הגג – כוחות הכיבוי צריכים מקום לנוע ולעבוד.
- פתחי שחרור עשן – אסור לכסות אותם בפאנלים או לחסום את הפתיחה שלהם. ראו שחרור עשן לפי ת"י 1001.
- תגובת החומרים לאש – בגגות עם בידוד דליק צריך לבדוק את ההשפעה של המערכת.
מה מגישים לכבאות והצלה
מתקן אגירה או מערכת סולארית גדולה נכנסים בדרך כלל לתוכנית בטיחות האש של המבנה. התיק כולל את מפרט המערכת והאישורים שלה, הערכת סיכונים, תוכנית המיקום וההפרדה, פירוט מערכות הגילוי והכיבוי, ונוהל חירום לכוחות הכיבוי.